פסק-דין בתיק עת"מ 44429-12-10

זוהי עתירה כנגד החלטה שקיבלה המשיבה 1 (" העירייה") ביום 11.11.10, שלפיה הצעת המשיבה 2 (" אורוז") היא הזוכה בהליך של קבלת הצעות לביצוע עבודות פינוי אשפה בתחום העירייה.

משתתפי ההליך ובהם העותרת, וכמותה גם אורוז, נקבעו כזכייניות במכרז מס' פא/19/2009 - עבודות לפינוי אשפה (" המכרז") שנערך על ידי החברה למשק וכלכלה של המרכז לשלטון מקומי בע"מ (" משכ"ל"), כחלק מהליך מכרז המתבצע לפי חוק הרשויות המקומיות (מכרזים משותפים) תשל"ב-1972 .

על פי נוהל מכרזי משכ"ל היה על העירייה, המעוניינת בביצוע עבודות פינוי אשפה, לפרסם בקשה לקבלת הצעות מחיר ממי שנקבעו כזכייניות משכ"ל בהתאם לתוצאות המכרז. העירייה פרסמה ביום 14.7.10 בקשה לקבלת הצעות מחיר (נספח 1 לכתב העתירה) (" הבקשה לקבלת הצעות"), אלא שמטעם כלשהו לא נכללה העותרת בנמענים לפניית העירייה. בעקבות כך, וכיוון שבעת שהופנתה תשומת לבה של העירייה לדבר לא התקבלה עדיין החלטה בעניין ההצעה הזוכה, הוזמנה גם העותרת להגיש הצעה (נספח 3ב' לכתב העתירה). במענה לבקשה לקבלת הצעות קיבלה העירייה שבע הצעות, ובדיון שהתקיים ביום 21.7.10 החליטה ועדה שהוסמכה על ידי העירייה לקבוע את ההצעה הזוכה (" הוועדה"). בדיקת ההצעות על ידי הוועדה העלתה כי הצעת העותרת היא אמנם הזולה ביותר, אלא שהצעה זו הייתה זולה באופן ניכר גם מאומדן שנערך על ידי משכ"ל במסגרת המכרז וגם מן הסטייה (כלפי מטה) המותרת על פי הנחיות משכ"ל, סטייה שלטענת העירייה היא עשרים אחוז מן האומדן. על רקע זה החליטה הוועדה לבקש חוות דעת ממומחה, אשר יבחן את הצעת העותרת ויחווה את דעתו בשאלה אם המחירים שבהם נקבה העותרת אינם מעוררים חשש לפגיעה ברמת השירות שתינתן על ידי העותרת. המומחה בחן את ההצעה והגיע למסקנה שההצעה לוקה בסבירותה הכלכלית, ועל רקע מסקנה זו ביקשה העירייה כי העותרת תספק הסברים למחירי השירות הכלולים בהצעתה. למטרה זו זומן דיון בהשתתפות נציגי העותרת שהתקיים ביום 10.10.10, ובסופו התבקש נציג העותרת שהשתתף בדיון להעביר לעירייה פרטים הנוגעים לתחשיב העומד ביסוד הצעת העותרת, וסוכם שהמידע יימסר לעירייה תוך שבוע, על מנת שזו תעבירו למומחה שיבחן אותו כחלק מחוות דעתו על טיב הצעתה של העותרת. סמוך לאחר מכן החלה חליפת מכתבים בין העותרת לבין העירייה שעיקרה הוא סירוב העותרת לחשוף מידע שהוגדר על ידה כסודות מסחריים (למשל נספח 10א לכתב העתירה, אשר מעיון בו עולה בבירור כי העותרת חזרה בה מן הכוונה למסור לעירייה את המידע המבוקש), וכמו כן היא העלתה טענות שונות שלפיהן יש לקבוע את הצעתה כהצעה זוכה אף מבלי שיימסר לעירייה המידע שביקשה. בהמשך לכך התקיימה תכתובת נוספת אשר סקירתה חורגת מגדר הדיון.

ביום 11.11.10 התקיימה ישיבה של הוועדה על מנת לדון בהצעות השונות, ובסופו של דבר נקבע כי ההצעה הזוכה היא הצעתה של אורוז. הוועדה נימקה את דחיית הצעתה של העותרת בכך שהעותרת לא שיתפה פעולה באופן מלא עם העירייה ולא נתנה הסברים לתמחור של הצעתה וכן, ובעיקר, כי המומחה שמונה לבחון את ההצעה הגיע למסקנה שהיא גירעונית וחושפת את העירייה לסיכונים בכל הקשור למתן השירות ורמתו.

לאחר עיון בכתב העתירה ובתשובות שהוגשו ולאחר שמיעת טענות הצדדים, הגעתי למסקנה שיש לדחות את העתירה.

טעמו העיקרי של הדבר הוא, שלמרות כל טענות העותרת אשר לא חסכה מאמץ ולא הותירה אבן לא הפוכה, אין העתירה מגלה פגם בהתנהלות העירייה, ומשום כך גם לא עילה להתערבות בהחלטתה. סברתה של העותרת, שלפיה על העירייה להוכיח כי ההצעה היא אכן גירעונית וכי העירייה נכשלה בהוכחת עובדה זו, היא טענה שאין לה בסיס מספיק. על מנת להביא את בית המשפט להתערב בהחלטת העירייה מוטל על העותרת הנטל להראות כי נפל פגם בהחלטה, בין אם בכך שהיא נוגדת את הדין ובין אם מפני שהיא בלתי סבירה בצורה קיצונית (בג"ץ 441/83 ניסן סעדיאן נ' ראש עיריית אשדוד, לז (4) 368, 377 (1983)). העותרת לא הראתה אף לא אחד משני אלה, ועל כן דין עתירתה להיכשל.

העותרת אינה חולקת על כך כי הצעתה הייתה הצעה זולה, ובד בבד אינה מצביעה על פגם בהחלטת העירייה להעביר את הצעות המשתתפים בהליך קבלת ההצעות לבחינתו של מומחה. לא מצאתי בטענות העותרת כל טענה היכולה לשמש בסיס להתערבות בהחלטה להיעזר במומחה לצורך בחינת ההחלטות, ומשעשתה העירייה כך, אין כל בסיס להתערב בהחלטתה להסתמך על חוות הדעת שניתנה לה ולקבוע כי הצעתה של העותרת היא הצעה גירעונית החושפת את העירייה לסיכונים שעליהם הצביע המומחה (עע"מ 8409/09 חופרי השרון בע"מ נ' א.י.ל. סלע (1991) בע"מ (טרם פורסם, 24.5.10)). העותרת הרבתה לטעון כי הצעתה אינה גירעונית אלא היא פועל יוצא של יעילותה ויכולתה להתחרות בשוק הרלוונטי, אלא שאני סבור שטענותיה אינן ממין העניין. לא מצאתי בכתבי הטענות ואף לא בטענות הצדדים טענה המטילה ספק במוניטין של העותרת או ביכולתה לבצע את העבודות; החלטתה של העירייה נומקה בכך שמומחה שבו היא נועצה חיווה את דעתו שההצעה היא גירעונית, וכי קיים חשש שהצעה כזאת יכולה להתבטא בטיב השירות שאותו תקבל העירייה. חשש כזה אינו מופרך, ולא ניתן לומר עליו שאם הוא שימש את העירייה כאחד מן השיקולים לקבלת ההחלטה, הריהו בלתי סביר עד כדי התערבות בה (עע"מ 3499/08 רון עבודות עפר ייזום ופיתוח נ' עיריית עפולה (טרם פורסם, 18.1.09) פסקה 14 וכן בר"מ 5845/10 טיירו נ' עיריית בית שמש, (טרם פורסם, 9.8.10)).

זאת ועוד, לא מצאתי בטענות העותרת הסבר מניח את הדעת, או בכלל, לכך שבדיון שהתקיים ביום 10.10.10 היא התחייבה להעביר לעירייה מידע על מנת להפיס את דעתה בנושא החשש מפני הצעה גירעונית, וסמוך לאחר מכן היא חזרה בה מסיכום זה. גם אם יש ממש בטענת העותרת כי היא חששה מדליפת מידע המהווה סוד מסחרי למתחריה, אין בכך הסבר מספיק לשינוי בעמדתה מעת הדיון לאחריו.

העותרת הרחיבה את הטיעון לגבי הנתונים הכספיים והתפעוליים של הצעתה בניסיון להראות כי ההצעה אינה גירעונית וכי היא הצעה שראוי היה לקבלה, אלא שמיותר לומר שלבית המשפט אין כלים להעריך את ההיבטים הכספיים או התפעוליים של הצעת העותרת או של כל הצעה אחרת, והערכה זו הוא עניין לעירייה לענות בו. את זאת עשתה העירייה, וכאמור לא מצאתי פגם המצדיק התערבות בהחלטתה, ולכן אני רואה לדחות את העתירה.

העותרת תשלם לעירייה שכר טרחת עורך דין בסכום של 15,000 ש"ח, וסכום דומה היא תשלם גם לאורוז.

ניתן היום,  י"ב  אדר ב תשע"א, 18 מרץ 2011, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: